טרייסי קולונגה הקדישה את הקריירה שלה לחיזוק הקהילה. לאחר שבמהלך 12 השנים האחרונות היא מילאה מספר תפקידים בעיר לונג ביץ', קליפורניה, מונתה לתפקיד מנהלת צוות החדשנות בעיר, הפועל תחת מנכ"ל העירייה. בעוד שבעבר קיבל מימון מקרן בלומברג, בימים אלה הצוות עובר שינוי ארגוני במסגרתו יקבל מימון ישירות מתקציב העירייה, ויוגדר מחדש כ-"אגף לחדשנות אזרחית". המעבר ממימון פילנתרופי להשקעה עירונית משקף את הנחישות של העיר לקדם חדשנות באופן מערכתי מבפנים.
הקריירה של טרייסי דילגה בין המגזר הציבורי למגזר השלישי, אך בסופו של דבר היא בחרה להתבסס בשלטון המקומי. שנות הניסיון הרבות שלה תרמו מאוד לתפקידה הנוכחי בו היא מתבססת על האמון של העובדים מהאגפים האחרים; "אנחנו הולכים לנסות דברים חדשים, אבל מבטיחים שכולם תמיד ינחתו על הרגליים", אמרה לנו השבוע טרייסי.
טרייסי הזכירה שני מרכיבים מרכזיים. הראשון – הקרבה לשטח: "אנחנו כאן, אנחנו מקומיים. יש דיאלוג אמיתי בין האזרחים לבין העירייה שלהם, כי עובדי העירייה יכולים להיות ממש נוכחים בשיח הקהילתי". השני – היכולת לראות את השינוי מתבצע בעיר. "אנחנו רואים את השינויים יום יום, מול עינינו, וזה קורה יחסית מהר. בזמן אמת, אפשר לראות תוצאות. זה שונה מאשר השלטון המרכזי".
"להמציא יחידת חדשנות זו כבר קלישאה. אנחנו לא הולכים לעשות זאת", צחקה. במקום זאת, טרייסי חשבה על שתי יחידות שונות:
"או, אלוהים. ערים חכמות! ערים חכמות!! אין באמת הגדרה אמיתית לדבר הזה, וכל אחד חושב שזה משהו אחר. זה כל כך מחייב שינוי. יש מי שמבין זאת בתור ה-"'Internet of Things", ויש מי שחושב שמדובר בעקרונות ה-Design Thinking. זה ממש נמצא בכל מקום. כאשר מישהו אומר 'עיר חכמה', כל אחד חושב על דבר אחר לגמרי. כאשר עיר מגדירה את עצמה כעיר חכמה, מה זה אומר? אנחנו עובדים יותר חכם? אנחנו משתמשים בטכנולוגיה? אנחנו מתבססים על אנשים? אני מרגישה שערים חכמות הפכה להיות מילת קסם, שהיא כבר נשחקה. עדיף שנגדיר אותה ונשתמש בה נכון, או שפשוט נפסיק להשתמש בה בכלל".
"אני אוהבת את שניהם. בו זמנית. למשל, אנחנו הולכים לעזור למשטרה המקומית להמציא מחדש את הליך הגיוס שלהם. תהליך בן 12-18 חודשים האמור לייצר תוצאות מידיות. אבל לצד זה, אני כבר חושבת, אם נוכל לעזור למשטרה להמציא מחדש את תהליך הגיוס שלהם, אולי נוכל לעזור למחלקות נוספות בעיר דרך היחידה למשאבי אנוש. ניתן ממש להראות הוכחת יכולת ביחידה אחת, ואז לעזור לעיר כולה לחשוב מחדש על איך היא מגייסת כוח אדם, כדי להבטיח גיוס של קבוצות מגוונות עם יכולות שונות. גיוון עדתי, גיוון מגדרי, גיוון בשפות שאנשים מדברים – בוא נבטיח שאנחנו עוזרים לבנות את העתיד של האנשים הצעירים בלונג ביץ', ככה שיראו את העיר כמעסיק פוטנציאלי. זו דוגמה לכך שכאשר אנחנו פותרים בעייה, אנחנו חושבים על איך אפשר להשתמש בזה לטווח הרחוק יותר. לכן, חלק מהמשימות שלי הן קצרות טווח, אבל אני תמיד מנסה לייצר מהן ערך לטווח הרחוק.
"'איך נוכל לשרת אותך טוב יותר?' זו הייתה השאלה שלי. אני לא יודעת מה תהיה התשובה, ,אבל יש לי תחושה שקבוצות שונות יגידו דברים שונים. זו שאלה מאוד פתוחה. התשובה של בני ה-5, 15, 25, 35, 45, 55 או 75 תהיה שונה, והיא תהיה תלויה גם בקבוצה האתנית, ברקע הכלכלי, במצב המשפחתי. נקבל הרבה תשובות, אבל יהיו לנו מספיק תמות כדי שנוכל לפתח דיאלוג יצירתי עם הקהילה שלנו, שיהיה באמת משמעותי לתושבים. החלום שלי הוא שבעוד 5-10 שנים התושבים שלנו יגידו "העיר לונג ביץ' שרתה אותי היטב. הם יודעים לטפל באזרחים שלהם". זה כל כך מדכא אותי לשמוע על דברים שלא הלכו טוב, ולכן הייתי רוצה לשאול מה יגרום לזה להיות אחרת. אני רוצה שהתושבים יגידו שהעיר דואגת להם, והיא מגיבה לצרכים שלהם. זה מה שיהפוך אותי לשמחה. לכן זה מה שהייתי שואלת".
***
אנחנו כבר מראיינים את המנהלים הבולטים הבאים בשלטון המקומי! רוצה להשתתף בסדרת הראיונות? מאי עמית, מנהלת השותפויות בתובנות, מחכה לשמוע ממך (mai@insights.us).