.png)
.png)
לתיאום שיחהוועדות ציבוריות קמות בדרך כלל סביב משברים. רק בשנים האחרונות הקימה הממשלה את הוועדה להורדת יוקר המחייה, וועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד, הוועדה למיגור האלימות במערכת הבריאות, הוועדה להסרת חסמים בתחום הייבוא, הוועדה לשיפור הסביבה העסקית ועוד.
כל וועדה טומנת בחובה אתגר גדול - וגם הזדמנות. בניגוד לתפיסה הרווחת, יש ביכולתן של וועדות להוביל לשינוי, אך זה תלוי באופן עבודתן. האם הצליחו להתמקד בתוצאה ברורה, לרתום שותפים ולגבש שינויי עומק מוסכמים? לאחר שליווינו כמה וועדות, קיבצנו כאן חמש עצות שיכולות לסייע.
כתב המינוי של הוועדה הוא השלב הראשון בדרך להצלחה. הוא שיגדיר את חברי הוועדה ואת הדברים בהם היא אמורה לעסוק (או יותר נכון, הדברים בהם היא אינה אמורה לעסוק). כתבי מינוי טובים יגדירו גם את התוצאה שהוועדה אמורה לקדם (יעד מדיד במונחי האזרח), כדי לייצר סדר יום משותף. כתבי מינוי פחות טובים יגדירו תחומים כלליים, ללא גבולות ברורים.
לעתים נדירות כתבי המינוי מגדירים את היקפי התקציב העומד לרשות הוועדה או את הנהלים והחוקים שעליה לבחון מחדש. גם אם אלה לא הוגדרו בכתב, תמיד כדאי לסכם על כך בעל פה עם הגורמים הבולטים בוועדה לפני שיוצאים לדרך.
חברי הוועדה צריכים לשקף את המעגל הראשון של בעלי העניין (אלה העשויים להיות מושפעים מההחלטות), הידע (אלה המחזיקים בידע בתחום) והסמכות (אלה שהסכמתם נדרשת ליישום). מדובר לרוב בבכירים בממשלה, מובילים בחברות עסקיות לצד מנהלים במגזר השלישי וברשויות המקומיות.
האמת לעולם אינה נמצאת במקום אחד. דווקא הגיוון בחברי הוועדה מאפשר להביא פתרון טוב יותר. אך לשילוב יש סיבה נוספת: ועדות המתנהלות ללא ייצוג הולם לשחקנים השונים, יסיימו במחלוקת ציבורית עם אלה שאינם סביב השולחן. השחקנים אולי "יועלמו" מהוועדה, אך לא מהזירה.
ישנם מקרים בהם אין ברירה אלא לדחוק שותפים החוצה, על מנת לייצר מסמך המלצות ולנהל את תהליך הפשרה אחרי שיפורסם. אך אם רוצים לקדם מהלכים, עדיף לערב את בעלי העניין כחברי וועדה, ולא לפגוש אותם לאחר מכן בכנסת.
אז קמה וועדה. אך מה עכשיו? וועדה ממשלתית מנהלת הלכה למעשה תהליך תכנון רב משתתפים. וככל תהליך תכנון, נכון להתחיל מהגדרת תוצאה, שהיא הערך שאנו מנסים להביא במונחי האזרח, אשר אינו נמצא בשליטתנו. כיצד מחליטים יחד על תוצאה רצויה? ישנן שתי דרכים נפוצות:
כך או כך, חשוב לוודא שישנה הסכמה רחבה על התוצאה אליה מכוונים. ללא הסכמה ברורה סביב השאלה "לאן רוצים להגיע", כל הדרכים יובילו אותנו לשם. הנה סרטון שהפיק בנושא משרד החינוך:
מרגע שהוגדרה תוצאה ברורה אותה מנסים להשיג, המהלך עולה על המסלול הנכון, מסלול פיצוח ה"איך". חברי הוועדה נדרשים למעשה לגיבוש מדיניות שעונה על השאלה כיצד נוכל להגיע לתוצאה שהגדרנו. הדרך לעשות זאת עוברת דרך כמה ערוצים:
חשוב מאוד לשמור על מיקוד. מרגע שהאתגר הוא פיצוח משותף של שאלת ה"איך", יצרנו כלי לשרטט את גבולות הדיון, למקד אותו ולייצר ממנו ערך. לא עוד חברי וועדה שיושבים ומקשיבים לגורמים שמספרים להם עד כמה המצב חמור (הם יודעים זאת). אלא חברי וועדה שיושבים ושואלים "מה עובד".
מרבית הוועדות הציבוריות הולכות כיום צעד אחד קדימה, ופותחות את דלתות חדר הדיונים. היכולת להפוך את חברי הוועדה לכאלה הפונים לציבור רחב ושואלים אותו שאלה, משנה את כללי המשחק.
למעשה, מרגע שהוחלט להכניס קולות נוספים אל תוך החדר משתנה המאזן - חברי הוועדה הופכים מ"אורחים" על שולחנו של יושב ראש הוועדה - למקבלי ההחלטות, למארחים בעצמם. הם השואלים, הם המובילים, והם אינם יכולים להתעלם מהייעוץ שיקבלו מהמומחים הנמצאים בשטח.
אל מי פונים כדי לשאול? הנה כמה דוגמאות:
היכולת לאתגר את חברי הוועדה הציבורית עם ידע שמגיע מהשטח, מאפשרת להביא להמלצות מעשיות ואיכותיות. באמצעות הטכנולוגיה של תובנות, התהליך הזה הופך לפשוט. חשוב לראות איך לאורך הדרך מציגים לחברי הוועדה את הידע שנאסף, כמה שיותר מוקדם. בסופם של דיוני הוועדה, חברי הוועדה כבר עלולים להיות מגובשים בעמדותיהם, ולא להצליח להיפתח באמת לכיווני מחשבה חדשים.
וועדה ציבורית, כאמור, מוקמת בדרך כלל סביב נושאים "בוערים". שווה להפוך את האתגר להזדמנות - לחזור למשתתפים ולהראות שהממשלה מתייעצת - ועושה. במהלך לגיבוש תכנית דרך חדשה לשילוב יוצאי אתיופיה, למשל, שלחה הממשלה משוב אישי לכל משתתף, עם עדכון על השפעתו.
תכנון נכון של תהליך עבודת הוועדה, יבטיח שדו"ח ההמלצות לא ימצא עצמו מעלה אבק. זה אפשרי!
