זה התחיל עם ההבנה שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע. בעולם שמשתנה כל הזמן, אין למנהלים הבכירים וודאות מה עובד. הידע הקיים הוא עצום ומבוזר, כמעט לא נהיל, ובמצב שכזה, קשה לקבל החלטות. וכשמחליטים כבר על משהו, יותר ויותר קשה לבצע. כולם מתנגדים, וכל אחד בטוח שהוא יודע יותר.
בממשלה מבינים את זה היטב: זה לא שיש שם אנשים רעים (יש כמה, אבל הם מיעוט). זו הדרך שבה מתקבלות החלטות שלא השתנתה מזה שלושים שנה ויותר. ההבנה הובילה להנעת מהלך השולחנות העגולים במשרד ראש הממשלה, אז לראשונה לקחה על עצמה הממשלה את האחריות ליחסי המגזרים בישראל.
כשנה לאחר אותו שולחן עגול, החל להתגלגל רעיון חדש, שנראה קצת הזוי בהתחלה, לטכנולוגיה שיכולה לסייע בקבלת החלטות. לא באמצעות חישובים ואלגוריתמים, אלא דרך אנשים. אותם עקרונות ייסוד על בסיסם נבנה המהלך לחיזוק יחסי המגזרים, הם שעומדים בבסיס הטכנולוגיה החדשה לקבלת החלטות משתפות.
האנשים יודעים הכי טוב מה עובד. לא כולם, לא תמיד, אבל אם שואלים את האנשים הנכונים את השאלות הנכונות, לומדים המון. ואם גם מתייחסים אליהם בכבוד, מצליחים לייצר שותפות. ושינויים לא קורים בכוח. אלא בהסכמה. תשאלו כל מנהל. אין דרך אחרת. אלא שלמי יש זמן לכל זה? זה המקום שבו הטכנולוגיה יכולה לסייע.
מ-2011, יצאנו למרוץ שכנראה לא מסתיים לעולם - של התלבטויות, החלטות, חבירות, פרידות, דילמות ובעיקר של שאיפה ומחוייבות של צוות שלם להשיג תוצאות. פתחנו את הבלוג הזה כדי קצת לשתף את מי שרוצה להכיר בדרך שעברנו ובדרך שעוד נשארה. איך הופכים את תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה, במגזר העסקי ובחברה האזרחית למקצועיים וטובים יותר?
נסיים את המסע הזה כשנגיע למאה אלף מקבלי החלטות שמסתייעים בידע של האנשים שלהם לפני שהם מחליטים. והם עושים זאת בארבע לחיצות כפתור.